.הכל התחיל בראש השנה, כשטסתי להודו

לפני הטיסה חיפשתי מקומות מיוחדים לבקר בהם והבנתי שזאת הולכת להיות חוויה מסוג אחר.  מלבד הבדלי התרבויות, הריחות והטעמים, הודו פותחת דלת יפהפיה אל מחוזות הטקסטיל

הכינותי מראש במזוודה בד משי שאני אוהב לעבוד איתו, תכננתי להגיע לסדנאות שונות בהן

.אוכל ליצור ביחד עם הבד המוכר והאהוב שיכול להוות נקודת פתיחה טובה

באחת הסדנאות שביקרתי בהן בג׳איפור ניתנה לי אפשרות ליצור על גבי שולחן עבודה גדול, ביחד עם צוות מיומן והמון תמיכה להגשים את הרעיון שהיה לי, כי כמו שאומרים בהודו

 .״ שפירושו הכל אפשרsub kuch milega"

על גבי בד המשי השקוף רציתי ליצור דפוס בצבע לבן אטום, של צורות משתנות (הרעיון היה מעין ״תחרה״) אותן בחרתי בקפידה, בעצם ליצור דפוס לבן על גבי בד לבן, משחק שקיפויות לצורך

.שמלת כלה עתידית

.ההודים בדרכם הייחודית מיד התחילו לעבוד

ניקו את משטח העבודה, מתחו את הבד והפשילו שרוולים. על בד באורך 7 מטר(!) הם סימנו בגיר כחול את הגבולות בתוכם הדפוס הולך להתמקם ואז החל תהליך ההדפסה שאורכו היה

.כארבע שעות

כשחזרתי למלון מרוגש עם הבד בידי, שטפתי במים עם מרכך (זה תהליך ריכוך שעושה חסד

.למשי) וגם מעניק ריח טוב, תמיד

לאחר ייבוש הבד הבחנתי בגיר הכחול שסימן את גבולות הדפוס, צבע שלא נשטף. המשכת בניסיונות נוספים ללא הצלחה, התברר לי שלא מדובר בגיר, אלא בכימיקל שלא הולך לרדת

מהבד… ייאוש

בהמשך המסע שלי בהודו, ביקרתי בכפרים של רוקמות ובעלי מלאכה שונים שיוצרים בטכניקות

.עתיקות, כל אחד בתחומו הספציפי

באזור נידח שופע כפרים קטנים שנקרא קאץ׳ ביקרתי בסדנא לצביעת בדים אקולוגית. ובד המשי

מהמערכה הקודמת קרץ וקיבלתי החלטה ״להתחרע עליו״. עוד מימי שנקר הפנמתי שלפעמים    צריך לקחת את הדפקט ולעשות ממנו אפקט

.התקבלה ההחלטה לצבוע את הבד בגוון כחול צלול כפי שנגזר עליו מאותה ׳טעות׳ מקרית

.וכך נולד בד בצבעי הדגל שלנו - כחול לבן

.השמלה הזאת היא חלק ממסע, היופי שטמון בקארמה שבאה עלינו בארצנו

.גם אם נברח הכי רחוק, כאן הוא הבית שלנו. וזאת זכותנו וגאוותנו ללבוש כחול לבן. עכשיו